מטרתו של המחקר שפורסם בחוברת הנקראת "כירורגיה אנדוסקופית" בסוף 2009 היה להשוות ביעילות של שלושת הניתוחים להשמנת יתר: שרוול הקיבה, מעקף קיבה וטבעת בהשפעה על איזון רמות הסוכר באנשים עם השמנת יתר חולנית עם סכרת מסוג II לאחר מעקב יחסית ארוך של 3 שנים.
שיטות: למחקר זה, נסקרו תיקים של 60 אנשים עם השמנת יתר חולנית עם סכרת מסוג II (44 נשים ו-16 גברים) שעברו מעקף קיבה (24 חולים), טבעת (16 חולים) ושרוול קיבה (20 חולים) בין 1996 ל-2008. המדדים שנבחנו היו גיל, מין, ערכי BMI, משקל שהורד, ערכי סוכר בצום, רמות המוגלובין A1C, הפסקה של תרופות לסכרת וכמה זמן לקח עד שהגיעו ליעד זה.
תוצאות: במחקר, 54 חולים קיבלו תרופות דרך הפה לסכרת לתקופה של לפחות 12 חודשים לפני הניתוח ו-6 טופלו באינסולין. זמן המעקב הממוצע היה 36 חודשים (3 שנים). אחוזי הכניסה להפוגה (רמיסיה) מהסכרת היו 60.8% בקבוצה שעברה מעקף קיבה, 81.2% בטבעת ו-80.9% בקבוצה לאחר שרוול הקיבה. הזמן עד להפסקת התרופות היה 12.6 חודשים במעקף קיבה, 3.2 מקבוצה עם הטבעת ו-3.3 חודשים בקבוצה עם שרוול הקיבה. חלק ניכר מהסיבה לסכרת אצל אנשים שמנים הינה עמידות לאינסולין, כלומר אצל השמנים, רקמות הגוף עמידות להפרשה של אינסולין ועל כן דרוש רמות גבוהות יותר בכדי להגיע לרמות סוכר תקינות. אז מבחינת התנגודת לאינסולין, לאחר הניתוח נצפתה חזרה לערכים תקינים (כלומר תנגודת תקינה) אצל כל המנותחים. השיפור הניכר ביותר, בהשוואה לערכים לפני הניתוח, היה בקבוצה שעברה את שרוול הקיבה. לקבוצה שאצלהם לא היתה הפסקת תרופות מלאה, היה ירידה ברמות הסוכר בצום וירידה במינוני התרופות, כלומר איזון יותר טוב של הסכרת. אחוזי ההבראה היו יציבים גם לאחר 3 שנים, כלומר אילו שנכנסו להפוגה, והפסיקו תרופות לאחר כמה חודשים מהניתוח, היו עדיין ללא טיפול במעקב של 3 שנים.
מסקנות: כל שלושת הניתוחים הבריאטריים (ניתוחים להשמנת יתר) הינם יעילים בטיפול בסכרת, עם מעקב של 3 שנים. מעקף הקיבה היה הכי פחות יעיל. ההשפעה האנטי-סכרתית היה דומה בטבעת ובשרוול הקיבה בהשוואה למעקף. ייתכן וזה יכול להצביע על מעורבות של מנגנון הורמונלי אחר המשפיע גם כן, ללא קשר לירידה במשקל.
Long-term effects of laparoscopic sleeve gastrectomy, gastric bypass, and adjustable gastric banding on type 2 diabetes. Abbatini F, Rizzello M, Casella G, Alessandri G, Capoccia D, Leonetti F, Basso N. Surg Endosc. 2009 Oct 29.