החיים חוזרים למסלול אחרי חמישה חודשים!!!!!!!!!!!!!!!
שמי ל' אני בת 42, מורה, מסיימת את התואר השני שלי. אני בעלת עודף משקל דבר שלא הרפה ממני והפך להיות טורדני ומציק. ב10.8.2015 עברתי ניתוח שרוול, זה לא שלא הייתה לי ברירה אחרת הBMI שלי היה נמוך מ 35 אבל לי לא היה כוח להתמודד עם דיאטה וחשבתי שכך אפתור את בעיית ההשמנה שלי אחת ולתמיד.עשיתי מיליון ואחת מניפולציות כדי שיאשרו לי את הניתוח עברתי בין מנתחים ובסופו של יום הגעתי למנתח שהסכים לנתח אותי. עברו בקושי שבועיים מיום ההכרות שלי עם המנתח וכבר הייתי על שולחן הניתוחים.
הניתוח עבר בסדר, קושי רגיל, אך אני מבין כל המנותחים הראשונה שקמתי והתהלכתי וכששוחררנו כעבור יומיים מביה"ח (הפרטי) נראה כי ההחלמה שלי מובטחת ומבחינתי ב 1 בספטמבר אני מתייצבת בכיתתי.
חלפו להם עוד שלושה ימים שבמהלכן הרגשתי תחושות מוזרות, אך נסבלות. עד אותו ערב במוצ"ש 16.8.15. פניתי לאמא שלי ואמרתי לה שאני לא מרגישה טוב, היא לא כל כך הבינה למה אני מתכוונת וקראה לאבי שמיד הבין שמשהו לא טוב קורה והוא הזעיק אמבולנס. כשהגיע האמבולנס הייתי כבר בהכרה מעורפלת, הובהלתי לביה"ח ישירות לחדר טראומה ומשם לניתוח בהול- מציל חיים. ההבחנה הייתה:'דליפה מקו סיכות'. מחדר הניתוח, הועברתי לטיפול נמרץ ושם הייתי כמה שבועות. מטיפול נמרץ העבירו אותי למחלקה הכירורגית ושם הייתי כחודשיים מחוברת לצינור הזנה עם חום וכאבים עזים. הטיפול בי בביה"ח היה מאד אינטנסיבי והראה על שיפור: אט- אט החום ירד, הכאבים פחתו ומשלוש צינורות הניקוז שהיו בי נותר רק אחד.יחד עם זאת כל הבדיקות הראו שעדיין קיימת דליפה, הנקז מתמלא כל הזמן וניסיון לסגירת הדלף ע"י קליפס-לא צלח.
בוקר אחד לאחר ביקור הרופאים השגרתי נכנס אלי מנהל המחלקה ואמר לי בצורה מאד ברורה: "אני מצטער, לביה"ח שלי אין עוד דרך לעזור לך. אני מציע שתחפשי רופא שיוכל לעזור לך, אולי כדאי שתפני לרופא המנתח שלך. בכל אופן, אנחנו משחררים אותך הביתה". (עם צינור הזנה ועם נקז מתמלא בקביעות).
מיותר לציין באיזה מצב נפשי קשה הייתי, התקשרתי לרופא שניתח אותי והוא אשפז אותי בביה"ח בו הוא עובד (רחוק מאוד מהבית).
לאחר כמה שבועות של אשפוז, מיד בסיום ביקור הרופאים השגרתי של הבוקר, נכנסה אלי הדיאטנית של המחלקה סגרה אחריה את הדלת ואמרה לי בקול ברור וחד משמעי: "תקשיבי לי: גם כאן הם לא יודעים מה לעשות איתך!!! יש רופא שבדיוק מתמחה במצבך קוראים לו דר' קרן, אני לא יודעת איפה הוא עובד, אין לי את הטלפון שלו אבל את חייבת להגיע אליו!!! תקשיבי לי טוב, תשחררי את עצמך כמה שיותר מהר מכאן ותיצרי איתו קשר בהקדם- רק הוא יוכל לעזור לך!!!"
מהרגע שהיא יצאה מהחדר ועד שהגעתי לדר' דין קרן עברו עוד יומיים.המפגש איתו היה מאד לא שגרתי: דין, (הוא לא אוהב שקוראים לו דר' קרן) מסתבר שכבר הכיר את הסיפור שלי (כנראה ששמע מקולגות שלו). הוא שאל שאלות לקבל תמונה ברורה על מצבי והבטיח ללוות אותי עד להחלמה אופטימאלית אך לא הסכים להמשיך עד שהוא רואה במו בעיניו שלו מה המצב הקיבה שלי והיכן ממוקם הנקז (אני אמרתי לו שהנקז בוודאות מחוץ לקיבה - כי כך אמרו לי כל הרופאים, יתר על כן הכאבים העזים שנבעו ממשיכת הנקז לא יכלו לרמוז אחרת). עברו עוד ימים בודדים ונקבע לי תור לבדיקה אנדוסקופיה שאותה כמובן עשה דין, ולאחריה גילינו (הרופא ואני להפתעתי) כי הנקז שואב נוזלים מתוך הקיבה עצמה. מעבר לכך הקיבה עצמה בצורה בעייתית מה שהקשה לי לבלוע אוכל.
חלפו עוד כמה ימים ונכנסתי לפעולת גסטרו נוספת בה נכח רופא כירורג בכיר אותו הזמין דין: הכירורג הוציא לי את הנקז אל מחוץ הקיבה ודין, כפי שהוא אומר צרב את האזור והחדיר בלון ע"מ להרחיב את הקיבה כדי שיתאפשר מעבר של מזון.
עשרה ימים נוספים חלפו, בהם התחלתי לאכול מעט טוב יותר וביום שלישי לפני שבוע הוצא כלאחר כבוד גם הנקז האחרון. (לאחר כחמישה חודשים)
לאחר כמעט חמישה חודשים אני חוזרת לחיי, השבוע אפילו חזרתי לעבודה ונראה כי הכל זורם באופן חיובי.
אין ספק כי ללא דר' קרן לא היה מתאפשר לי לחזור למסלול חיים רגיל, אני לא יודעת למה אין שקיפות בין הרופאים למטופלים? למה הייתי צריכה לעבור כ"כ הרבה כאשר יש רופא שבדיוק יודע מה לעשות?!
פרט חשוב נוסף: כל הטיפול של דין בי התבצע במרפאות ציבוריות, לא הייתי צריכה להוציא מכיסי שקל פרט לאגרות טפסי ה17 של קופח.
אין מילים בפי להאדיר, לפאר ולשבח את עבודתו של דר' דין קרן, שבזכות מקצועיותו ואישיותו חזרתי למסלול חיים רגיל.
מי ייתן וירבו כמותו!!!
מאמרים אחרונים
- אוברסטיץ' - מורה נבוכים לתפירה אנדוסקופית
- בלון תוך קיבתי להשמנת יתר מתכוונן לעומת לא מתכוון: סיבוכים, סיבוכים ויעילותרקע: בלון מסוג BIB \ORBERA … more »
- 500 בלוני קיבה: מה קורה לאחר 5 שנים?500 בלוני קיבה: מה קורה לאחר 5 שנים? רקע: השימוש … more »